פסק-דין בתיק ב"ל 1961-05-12

1.         ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 29.3.12 (להלן - הועדה).

2.         המערערת ציינה בפני ועדה כי אינה מערערת על קביעת הדרג הראשון בנושא המגרנה המצב האורטופדי ועל כן הועדה דנה רק בערעור בתחום הפנימי/ ראומטולוגי.

3.         הועדה שמעה את טענות ב"כ המערערת שהתייצב בפניה, עיינה בתוצאות תשובות יועץ מיום 1.12.11(ד"ר אבלין) ומיום 30.11.11 ו- 8.8.11 (ד"ר פיסטינר) ובדקה את המערערת. הועדה קבעה כי  -

"בבדיקת המפרקים אין הגבלת טווח, נפיחות מעל נוזל או סימני דלקת פעילה. קיימת רגישות מפושטת למישוש בגידים ושרירים הכוללת נקודות הדק והן נקודות ס... אין חולשת שרירים. אין כל הסבר פיזיולוגי או גופני לצורת הליכתה ולצורך במקל הליכה.

ממצאי הבדיקה הגופנית תואמים לאלה של ד"ר אבלין מ - 11/11 ואלו של ד"ר פיסטינר מ - 11/2011.

כ"כ קיימת חפיפה באיזור הגב התחתון והירכיים בין הממצאים האורטופדיים והממצאים הראומטיים.

לאור זאת הועדה סבורה שנכותה תואמת ומסתפקת בדחיית הערעור.

בנושא הנוירולוגיה והאורטופדיה איננה מערערת.

הועדה מאשרת את החלטת הועדה מדרג I."

            בסופו של הדיון, הועדה קבעה למערערת אחוזי נכות על פי הסעיפים הבאים:

            מיגרנה - 29(6)(II-III) 10%

            הגבלה ע"ש מתני - 37(7)(ב) 20%

            פיברומיאלגיה + חשד ללופוס 35(1)(ג) 20%.

4.         לטענת המערערת, הועדה לא התייחסה לתלונותיה בעניין הכתפיים. בנוסף, הועדה שגתה כאשר קבעה למערערת 20% בגין פיברומיאלגיה, אשר אינם משקפים את מצבה. לא היה מקום לפיצול הנכות שנקבעה למערערת בין שני סעיפי ליקוי שכל אחד מהם מעניק 20%, במקום לקבוע למערערת 40% נכות כוללת בגין הפיברומיאלגיה. בנוסף, הועדה לא התייחסה למחלת הפרקים/ לופוס שאובחנה אצל המערערת ולא נתנה דעתה למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה.

5.         לטענת המשיב, אין טעות משפטית בעבודה הועדה. הועדה לא היתה חייבת להתייחס לנושא הכתפיים לאור הצהרת המערערת שאין ערעור בנושא האורתופדי. מעבר לכך, התלונה אינה עולה מהתיעוד הרפואי שעמד בפני הועדה. אשר לתלונות בנושא גובה הנכות הראומטולוגית - מדובר בטענות רפואיות ומאחר שאחד מחברי הועדה הוא פרופ' טישלר, שהוא ראומטולוג - פנימאי, קביעת הועדה בנושא היא במסגרת שיקול דעתה הרפואי, שבית הדין לא יתערב בה.

6.         על פי הדין, בערעור על החלטות של ועדות רפואיות לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

            עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וכן קביעת סעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הועדהו בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 22.6.06).

7.         עיקר טענותיה של המערערת מכוונת כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה. הועדה שמעה את תלונות המערערת, עיינה במסמכים הרפואיים שהוצגו לה (שאין בהם קביעת נכות, אלא תיאור מצבה הרפואי של המערערת), התייחסה לממצאים המפורטים בהם וקבעה את מסקנותיה על יסוד ממצאי בדיקתה והתיעוד הרפואי. משהמערערת לא ערערה על הנושא האורטופדי, אין פסול בכך שהועדה בחנה את תלנות המערערת רק בהיבט הפנימי - ראומטולוגי ויש בכך אף להסביר את התייחסותה של הועדה לכל אחד מהתחומים בנפרד. זאת ועוד, הועדה אף קבעה כי ישנה חפיפה בין התחומים. מדובר בהסבר והנמקה המעוגנים בשיקול דעתה הרפואי של הועדה ואין מקום להתערב במסקנה זו.

8.         אשר לטענה כי הועדה לא התייחסה למחלת הפרקים/ הלופוס שאובחנה אצל המערערת, יש לציין כי מהמסכים הרפואיים שעמדו בפני הועדה עולה כי מדובר בחשד ולא באבחנה סופית. מעבר לכך, ברשימת הליקויים אין סעיף ליקוי ספציפי בגין מחלה זו, אלא שסעיף 35 לרשימת הליקויים שהוא הסעיף הרלוונטי, קובע את שיעורי הנכות שיקבעו בגין "מחלות העצמות והפרקים". על פני הדברים, הסעיף שהועדה קבעה - 35(1) הוא הסעיף הרלוונטי (ואף המערערת לא הצביעה על סעיף ליקוי אחר) ושיעור הנכות על פי סעיף זה נקבע על פי הערכת ההשפעה על כושר התנועה ולא בגין עצם קיומה של המחלה, וכך אף פעלה הועדה.